<h1>צרור החיים הדרך הראשון סימן ז'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ואומר קדיש וברכו. יש בני אדם שאומ' בשעה שמתחיל החזן לומר קדיש: ועתה יגדל נא כח ה' וכו'. ושמעתי למורי הרשב"א ששמע ל[הרמב"ן ז"ל] שאינו שום ענין, אבל שהיה נוהג לומר זכור רחמיך ה' וחסדיך וכו', לפי שאמרו בברכות בפ"ק (ג, א) בשעה שאומרין אמן יהא שמיה רבא מברך בבתי כנסיות מנענע בראשו ואומר אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי.
<h2>דף יא:</h2>
ופותח יוצר אור עד יוצר המאורות. וקדושה שאומרים באלו הברכות אין היחיד אומרה, דכל דבר שבקדושה צריך עשרה. וכן הדין בקדושה רבה שאומ' מיושב, ותשאני רוח. וכל ענין אותה קדושה כדעת הרשב"א ז"ל, אע"פ שהרמב"ם ז"ל היה מתיר לומר אותה קדושה דותשאני רוח אם אומרה בניגון כדרך כשקורא הפטרה. ואחר כך אומר אהבת עולם [נהגו לומר שחרית] וכן דעת הרי"ף, לאפוקי האומר אהבה רבה. וסומא אפילו שלא ראה מאורות מימיו פורס על שמע, דנהנה ממה שאחרים רואים. וכן פסק רי"ף ז"ל במגלה.
<h2>דף מח.</h2>
ובתשעה וקטן אינו משלים, וקטן וחומש בידו אינו שום דבר עד שיהא בשנת י"ג או יביא שתי שערות. ובירושלמי (עי' ירוש' ברכות ז, ב) [ר' ברכיא כמה זימנין אכלית עם ר' חלפתא אבא ועם] ר' אויא בר סיסי [חביבי] ולא זמינין עלי עד שהבאתי שתי שערות. אבל חומש וכי גברא הוא. ולא מצינו בשום מקום דמהני רק גבי עבור השנה דגרסינ' (עי' פרקי דר"א פ"ח) ואם נתמעטו מביאין ספר תורה. ובן י"ג אם עובר לפני התיבה השיב רב נטרונאי גאון ז"ל, כך ראינו שזה שאמ' ז"ל דאינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו כך מצוה מן המובחר, וכמה דאיפשר למהוי גברא מליא טפי עדיף מן ינוקא. אבל ודאי במקום שמבטל קדיש או ברכו אפילו בן י"ג שנה ויום אחד בלא איפשר נעשה שליח ציבור, דהואיל ומחויב מוציא את הרבים.
